{בתפילת שמונה עשרה} בעשרת ימי תשובה, בחתימת ברכת "אתה קדוש", במקום "ברוך את ה', הא-ל הקדוש" צריך לחתום "ברוך אתה ה', המלך הקדוש", לפי שהקב"ה מראה מלכותו ביושבו על כסא דין לשפוט את העולם, ו"מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ".‎

 

ובחתימת ברכת "השיבה שופטינו", במקום "ברוך אתה ה', מלך אוהב צדקה ומשפט", צריך לחתום "ברוך אתה ה', המלך המשפט".‎

אם טעה בעשרת ימי תשובה וחתם "הא-ל הקדוש" במקום "המלך הקדוש" {אז ינהג כך:} אם נזכר ב'תוך כדי דיבור' (דהיינו תוך כדי אמירת המילים 'שלום עליך רבי'), ומייד תיקן ואמר "המלך הקדוש", יצא {דהיינו לא צריך לחזור}. ואם נזכר לאחר 'כדי דיבור', חוזר לראש התפילה, כי שלושת הברכות הראשונות שבתפילה, ברכות השבח הן, ודנים אותן כברכה אחת, והטועה באחת מהן חוזר לראש התפילה.‎

 

ואם התחילב בברכה שלאחריה ואמר "אתה חונן", אפילו אם נזכר בתוך כדי דיבור ומיד תיקן ואמר "המלך הקדוש", ואפילו אם אמר רק תיבה אחת: "אתה", דינו כאילו נזכר לאחר כדי דיבור, וחוזר לראש התפילה.‎

המתפלל תפילת שמונה עשרה בעשרת ימי תשובה, ובאמצע התפילה התעורר אצלו ספק אם אחתם "הא-ל הקדוש" או "המלך הקדוש", יש להניח שמסתמא {=מן הסתם} חתם כהרגלו בכל השנה ואמר "הא-ל הקדוש", ו{לכן} חוזר לראש התפילה.‎

אם טעה וחתם "מלך הקדוש" במקום "המלך הקדוש" בה"א, וכן אם טעה וחתם "מלך המשפט" במקום "המלך המשפט" בה"א, אינו חוזר {וממשיך בתפילה ברגיל}.‎

שליח ציבור שטעה בתפילת החזרה בעשרת ימי תשובה, ואמר "הא-ל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", ונזכר רק לאחר כדי דיבור, חוזר לתחילת ברכת "אתה קדוש", ואינו חוזר לראש התפילה, שמכיוון שענו הציבור קדושה, נחשבת ברכת "אתה קדוש" לברכה בפני עצמה.‎

אם טעה בעשרת ימי תשובה, וחתם "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט" {ינהג כך:} אם נזכר בתוך כדי דיבור {דהיינו תוך כדי אמירת המילים 'שלום עליך רבי'} ומייד תיקן ואמר "המלך המשפט", יצא {ואינו צריך לחזור}. ואם נזכר לאחר כדי דיבור {אפילו לאחר שסיים עוד ברכות}, חוזר לתחילת ברכת "השיבה שופטינו", וחותם "המלך המשפט", וממשיך משם והלאה על הסדר, {ברכת} "למינים ולמלשינים", {ברכת} "על הצדיקים" וכו'. ואפילו אם נזכר באמצע "אלוקיי נצור {לשוני מרע}" שאמר "מלך אוהב צדקה ומשפט {במקום "המלך המשפט"}, חוזר לברכת "השיבה שופטינו" וממשיך משם והלאה על הסדר {כנ"ל}.‎

 

ומנהג האשכנזים שמי שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט", ונזכר לאחר כדי דיבור, אינו חוזר.‎

 

אם אחר שסיים תפילתו בעשרת ימי תשובה, נזכר שאמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", דהיינו ש{כבר} סיים אמירת "יהיו לרצון {אמרי פי}" שקודם "עושה שלום" {שבסוף התפילה}, חוזר לראש התפילה. וקודם שיחזור יַתְנֶה {את התנאי הבא} ויאמר: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת חובה. ואם אינני חייב לחזור, הריני חוזר ומתפלל תפילה זו לתפילת נדבה". וישתדל לכוון בתפילתו כראוי כפי יכולתו. וראוי שאף האשכנזים יעשו כן.‎

אם נתעורר אצלו ספק באמצע תפילתו אם חתם "מלך אוהב צדקה ומשפט" או "המלך המשפט", יש להניח שמסתמא {=מן הסתם} חתם כהרגלו בכל ימות השנה, ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", ו{לכן} חוזר לברכת "השיבה שופטינו". ואם סיים תפילתו, חוזר לראש התפילה, ויעשה קודם לכן תנאי, כפי המבואר בסעיף הקודם.‎

השליח ציבור צריך לומר בליל "שבת שובה" {שהיא השבת שבעשרת ימי תשובה} בברכת "מעין שבע": "המלך הקדוש שאין כמוהו" במקום "הא-ל הקדוש שאין כמוהו". ואם טעה ואמר "הא-ל הקדוש" {ינהג כך:} אם נזכר באמצע הברכה, לפני שחתם "מקדש השבת", חוזר ואומר "מגן אבות בדברו, מחייה מתים במאמרו, המלך הקדוש שאין כמוהו", וממשיך משם והלאה על הסדר: "המניח לעמו" וכו'. ואם לא נזכר ע שחתם "מקדש השבת", אינו חוזר.‎

בעשרת ימי תשובה מוסיפים בתפילת שמונה עשרה "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים. כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ אֱלֹקִים חַיִּים" בסוף ברכה ראשונה {לפני אמירת "מלך עוזר ומושיע ומגן"}. ‎

 

ו{כמו כן מוסיפים}: "מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחְמָן זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים" בסוף ברכה שנייה {לפני אמירת "ונאמן אתה להחיות מתים"}. ‎

 

ו{כן מוסיפים:} "וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל-בְּנֵי בְרִיתֶךָ" באמצע ברכת מודים {לפני אמירת "ויהללו ויברכו את שמך הגדול"}. ‎

 

ו{כמו כן מוסיפים:} "וּבְסֵפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם" בסוף ברכה אחרונה {לפני אמירת "ברוך אתה ה', המברך את עמו ישראל בשלום"}.‎

אם שכח ולא אמר "זוכרנו לחיים" {ינהג כך:} אם נזכר לפני שהזכיר ה' בחתימה, חוזר ואומרו כתיקונו, ואם לא נזכר עד {לאחר} שאמר ה', לא יאמר "למדני חוקיך" ו{לא} יחזור לאמרו, אלא יסיים הברכה "מגן אברהם", וימשיך בתפילתו, ויאמר "זוכרנו לחיים" באמצע "שמע קולנו" קודם {=לפני} "כי אתה שומע תפילת כל פה". ואם שכח ולא אמרו ב"שמע קולנו" יאמרנו בסיום "אלוקיי נצור".‎

אם שכח ולא אמר "מי כמוך" {ינהג כך:} אם נזכר לפני שהזכיר ה' בחתימה, חוזר ואומרו כתיקונו, ואם לא נזכר עד {לאחר} שאמר ה', לא יאמר "למדני חוקיך" ו{לא} יחזור לאמרו, אלא יסיים הברכה "מחייה המתים" וימשיך בתפילתו. ולא יאמרנו ב"שמע קולנו" או ב"אלוקיי נצור", שאינו אלא שבח להשם יתברך, ואין בו בקשת רחמים.‎

אם שכח ולא אמר "וכתוב לחיים" {ינהג כך:} אם נזכר לפני שהזכיר ה' בחתימה, חוזר ואומרו כתיקונו (ואין לחוש לכך שהזכיר קודם שם שמיים כשאמר הא-ל ישועתנו"). ואם נזכר אחר שאמר "ברוך אתה ה'" יסיים "הטוב שמך ולך נאה להודות", וימשיך הלאה, ויאמרנו בסיום "אלוקיי נצור". וכן הדין ם שכח ולא הזכיר "ובספר חיים" ונזכר אחר שאמר "ברוך אתה ה'": יסיים "המברך את עמו ישראל בשלום", ויאמרנו בסיום "אלוקיי נצור".‎

מי ששכח ולא אמר "זוכרנו לחיים", או "מי כמוך", או "וכתוב לחיים", או "ובספר חיים", ונזכר אחר חתימת אותה ברכה, אינו רשאי לאומרם בין ברכה לברכה, אלא ימשיך בתפילתו בברכה שלאחריה.‎

מי שטעה בעשרת ימי תשובה, ואמר בברכת ההודאה במקום "וכתוב לחיים": "ובספר חיים ברכה ושלום", ונזכר בברכת "שים שלום", אינו חוזר לומר "ובספר חיים", מכיוון שכבר אמרו קודם לכן.‎

מי ששכח לומר "זוכרנו לחיים" בעשרת ימי תשובה, וכן מי ששכח לומר "מי כמוך", או "וכתוב לחיים", או "ובספר חיים", ונזכר לאחר שסיים תפילתו, וטעה וחשב שצריך לחזור להתפלל משום כך, וחזר להתפלל, ואחר כך נזכר באמצע התפילה שהדין הוא שאינו חוזר - פוסק, ואפילו באמצע הברכה, ואינו רשאי לסיים תפילתו בתורת תפילת נדבה.‎

בתפילת שחרית בעשרת ימי תשובה, קודם שאומרים "ה' מלך" שלפני "ברוך שאמר", אומרים: "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" שתי פעמים. וכן אומרים "שיר המעלות ממעמקים" אחר אמירת "ישתבח", קודם שאומרים חצי קדיש.‎

בתפילת שמונה עשרה נוהגים לומר בסיום התפילה בעשרת ימי תשובה, "עושה השלום במרומיו". וכן יש לומר "עושה השלום במרומיו" בסיום קדיש תתקבל שאחר חזרת השליח ציבור. אבל בשאר קדישים אין צריך לומר "עושה השלום במרומיו", אלא אומרים "עושה שלום במרומיו".‎

 

ומנהג האשכנזים לכפול תיבת "לעילא" שבקדיש, ואומרים "לעילא ולעילא", אבל מנהג הספרדים לומר פעם אחת "לעילא", כמו בכל ימות השנה.‎

בעשרת ימי תשובה נוהגים לומר "אבינו מלכנו" אחר חזרת השליח ציבור, בתפילת שחרית ובתפילת מנחה. וב"שבת שובה" {שהיא השבת שבעשרת ימי תשובה} יש אומרים שאין לומר "אבינו מלכנו", וכן מנהג האשכנזים. ויש נוהגים לאומרו אף בשבת, וכן פשט המנהג ברו בתי הכנסת של הספרדים ועדות המזרח בירושלים ת"ו {=תיבנה ותכונן}, אלא שמדלגים לשון חטא ועוון, כגון "אבינו מלכנו, חטאנו לפניך, רחם עלינו", וכן "אבינו מלכנו, מחול וסלח לכל עוונותינו". וכן ראוי לנהוג.‎

 

ומכל מקום, אם יש מנהג ברור באותו מקום, שלא לומר "אבינו מלכנו" בשבת, יישארו במנהגם.‎